גז"ד לפקידת בנק וותיקה שהונתה וגנבה כ- 600 אלף שקל מלקוחות הבנק

כתב האישום

1.      הנאשמת עבדה כפקידה בבנק לאומי החל משנת 1977, כאשר בשנים האחרונות טיפלה, במסגרת תפקידה, בחשבונות לקוחות אמידים בעלי עושר פיננסי. כתב האישום מתייחס לשנים 2005-2012, במהלכן גנבה הנאשמת מ-14 לקוחות הבנק סכום המתקרב ל- 600,000 ש"ח, וזאת לצורך מימון קניות ורכישות של מוצרים שפורטו בכתב האישום. הנאשמת הורשעה, על סמך הודאתה, בביצוע עבירות המשתרעות על פני 15 אישומים, ולהלן תמציתם:

האישום הראשון - קורבן אישום זה היא גב' בתיה בן דב ז"ל, ילידת שנת 1925 - הנאשמת הזמינה כרטיס אשראי על שם המתלוננת, והשתמשה בו עשרות פעמים, הן למשיכת כספים, והן לצורך ביצוע תשלום במקומות שונים, ובסה"כ גנבה הנאשמת מהמתלוננת סך של כ- 53,000 ש"ח. הנאשמת הורשעה בביצוע עבירות אלו: גניבה בידי מורשה, עבירה על סעיף 393(2) + (3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ניסיון לגניבה בידי מורשה, עבירה על סעיפים 393(2) + (3) וכן 25 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 415 סיפא + 25 לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר, עבירה על סעיף 441 (רישא) לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 418 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיפים 418 + 420 לחוק העונשין; גניבת כרטיס חיוב, עבירה על סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב; הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב; רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה על סעיף 423 לחוק העונשין;עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, עבירה על סעיף 424(1) לחוק העונשין; מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירה על סעיף 425 לחוק העונשין.

האישומים השני והשלישי מייחסים לנאשמת ביצוע עבירות שעניינן גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד - קורבן האישום השני היא גב' טיטי אסתר שושן, ילידת שנת 1940, ממנה גנבה הנאשמת בהזדמנויות רבות סכום כולל של כ- 104,000 ש"ח, וקורבן האישום השלישי היא גב' אונגר אדית, ילידת שנת 1925, ממנה גנבה הנאשמת במספר הזדמנויות סכום כולל של 50,000 ש"ח. 

האישומים הרביעי והחמישי מייחסים לנאשמת ביצוע העבירות הבאות: גניבה בידי מורשה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, מרמה והפרת אימונים בתאגיד. קורבן האישום הרביעי היא גב' יוהנה כהן, ילידת שנת 1918, ממנה גנבה הנאשמת סך של 1,200 ש"ח, וקורבן האישום החמישי הן גב' גרטנר ליאורה, ילידת שנת 1923 ובתה גב' גליה גונן, ילידת שנת 1951, ומהם גנבה הנאשמת סך של כ- 1,140 ש"ח.

האישום השישי מייחס לנאשמת ביצוע עבירות אלו: גניבה בידי מורשה, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, בכך שגנבה, במסגרת עבודתה בבנק, סך של 1,180 ש"ח מגב' בכר מיכל ילידת שנת 1942.

האישום השביעי מייחס לנאשמת את ביצוע העבירות שיוחסו לה באישומים השני והשלישי, ולפיו גנבה הנאשמת מגב' הדי רונן, ילידת שנת 1932, וממר אלימלך רונן, יליד שנת 1928, סך של כ- 2,300 ש"ח.

האישום השמיני מייחס לנאשמת ביצוע  עבירות אלו: גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות כאדם אחר, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד. קורבן אישום זה היא גב' מרגריט נויפלד, ילידת שנת 1917, וניצולת שואה, והנאשמת גנבה מחשבונה, בעשרות הזדמנויות, סכום כולל של כ- 224,000 ש"ח.

האישומים התשיעי עד השלושה עשר מייחסים לנאשמת את אותן העבירות שיוחסו לה באישומים השני והשלישי, בכך שבהזדמנויות רבות ושונות, גנבה מהמתלוננים הבאים סכומי כסף שונים: מגב' שאגורי הניה, ילידת שנת 1932, גנבה הנאשמת סך של כ- 75,000 ש"ח; מגב' מועלם רות, ילידת שנת 1950, גנבה הנאשמת סך של כ- 5,700 ש"ח; מגב' ברקת חנה, ילידת שנת 1928, ובתה אביבה שניר, ילידת שנת 1946, גנבה הנאשמת סך של 6,800 ש"ח; מגב' אסתר מנור, ילידת שנת 1924, גנבה הנאשמת סך כולל של כ- 57,000 ש"ח, וזאת בעשרות הזדמנויות שונות; ממר אלכסנדר ריבצ'וק, ילידת שנת 1976, גנבה הנאשמת סך של 10,750 ש"ח.

האישום הארבעה עשר מייחס לנאשמת את העבירות שיוחסו לו באישומים הרביעי והחמישי, בכך שגנבה מגב' כתילי יוסרה, ילידת שנת 1936, סכך של 2,000 ש"ח.

האישום החמישה עשר מייחס לנאשמת ביצוע עבירת מרמה, עבירה על סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שסכום הכסף שגנבה הנאשמת והמתקרב ל- 600,000 ש"ח, הפך להכנסתה בשנות המס 2005 - 2012, והנאשמת לא דווה עליהם, בכוונה ובמזיד להתחמק מתשלום מס.

2.      הנאשמת הודתה, כאמור, בכתב האישום, לאחר שתוקן, והיא הורשעה בהסתמך על הודאתה, וכן הופנתה על ידי לשירות המבחן, שהגיש תסקיר אודותיה.

תסקיר שירות המבחן

3.      קצינת המבחן סקרה את מצבה האישי והמשפחתי של הנאשמת, התייחסה ללימודיה, לעבודתה בבנק, ולעמדתה בנוגע לעבירות בהן הורשעה. לטעמה של קצינת המבחן, הנאשמת אמנם לקחה אחריות על מעשיה, ואולם מדובר באחריות פורמאלית, תוך שהתקשתה להתחבר מבחינה רגשית לפסול שבהתנהגותה ולהשלכות מעשיה על קורבנותיה, ואף התקשתה לחוש אמפתיה כלפיהם. עוד נכתב בתסקיר, שהנאשמת נוטה לרצות את סביבתה, ומשקיעה מאמצים בכדי "למצוא חן" בעיני אחרים. בסוף התסקיר נכתב, כי לאור קשיי הנאשמת לחוש רגשות ממשיים של חרטה, אשמה ואמפתיה כלפי קורבנותיה, ולאור הקושי שלה לקיים ערוצי תקשורת פתוחים וכנים עם סביבתה ולהיעזר בגורמי טיפול, נמנעה קצינת המבחן מכל המלצה טיפולית בעניינה, ובכך נכתב למעשה, שאין מקום לשיקום הנאשמת.

4.      על אף הנ"ל, המליצה קצינת המבחן, כי במידה ויושת על הנאשמת מאסר בפועל, הרי שזה ירוצה בעבודות שירות - המלצה שאינה עולה בקנה אחד עם הכתוב בגוף התסקיר, אודות עמדת הנאשמת כלפי העבירות, כלפי הקורבנות וכלפי הצורך בקבלת טיפול.

טיעוני ב"כ הצדדים והנאשמת

5.      ב"כ המאשימה התייחסה לעבירות שבביצוען הורשעה הנאשמת, לגיל המתקדם של קורבנות העבירה, לערכים החברתיים שנפגעו, לתיקון 113 לחוק העונשין, והציעה מתחם ענישה הולם הנע בין 3 ועד 5 שנות מאסר בנוגע לעבירות הגניבה בסכומים שמעל ל- 10,000 ש"ח, ומתחם ענישה הנע בין חודשי מאסר ועד שנתיים בנוגע לעבירות הגניבה שמתחת לסך של 10,000 ש"ח. עוד נטען, כי מתחם הענישה ההולם את עבירות המס נע בין 7 חודשים ועד 24 חודשי מאסר בפועל. בנוגע לתסקיר שירות המבחן, ביקשה ב"כ המאשימה שלא לאמץ את מסקנותיו, ולהטיל עונש של מאסר בפועל, שיצטבר בין אישום לאישום, וכן מאסר מותנה וקנס כבד. עוד ביקשה ב"כ המאשימה, להורות על חילוט רכבה של הנאשמת, מסוג מיצובישי לנסר, שנרכש בחלקו מכספי גניבה שפורטו בכתב האישום. ב"כ המאשימה תמכה את טיעוניה בפסיקה.

6.      ב"כ הנאשמת התנגד למתחם הענישה שהוצע ע"י ב"כ המאשימה, תוך שהציג פסיקה מטעמו, וטען שמתחם העונש ההולם מתחיל ברף תחתון של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, וביקש בסוף טיעונו לאמץ מתחם זה. הסנגור טען, שהנאשמת הודתה באופן מיידי בכל המיוחס לה, לקחה אחריות על מעשיה, השיבה את כל כספי הגניבה, פוטרה מהבנק ואינה זכאית לפנסיה או לתגמולים כלשהם מהבנק, מצבה הבריאותי דורש טיפול, מצבו הרפואי של בעלה אינו טוב, מטפלת באימה הקשישה, עברה הפלילי נקי לחלוטין, עבדה משך כ- 35 שנים בבנק במסירות מלאה, והפנה למצבה הכלכלי הקשה בעקבות האירוע. הסנגור טען עוד, שמרשתו הגיעה לגיל 62 שנים, וכי אין צורך בהרתעת היחיד, מאחר והיא לא תשוב לעסוק באותו עיסוק, ולא תחזור על מעשיה, והוסיף שלא נגרם כל נזק כתוצאה ממעשיה לקורבנות, מאחר והבנק היה מפצה אותם בכל מקרה, גם אם הנאשמת לא הייתה מחזירה את כספי הגניבה.  בנוגע לבקשת ב"כ המאשימה לחילוט רכבה של הנאשמת, נטען שהרכב לא נטל חלק בביצוע העבירות, כדוגמת ביצוע שוד תוך שימוש ברכב, ומאחר וכל כספי הגניבה הוחזרו, התבקשתי להימנע מחילוט הרכב. בסוף טיעוניו ביקש הסנגור לנהוג במידת הרחמים עם הנאשמת.

7.      הנאשמת תיארה בפניי את הבושה שהיא חשה כתוצאה ממעשיה, ולדבריה " ... אני לא יכולה להסתכל על אנשים בעיניים", והוסיפה, שכל לקוחותיה היו מבוגרים, כך שהיא לא בחרה דווקא בהם. הנאשמת חזרה שוב ושוב על עניין בושתה כתוצאה מביצוע העבירות, וזה משתלב היטב עם תסקיר שירות המבחן, לפיו הנאשמת דאגה למצוא חן בעיני אחרים - הנאשמת ביצעה עבירות פליליות, נעצרה בגינם והיא צפויה לעונש, על כן אין היא יכולה עוד למצוא חן בעיני אחרים, והיא מתביישת מהאנשים שבעברה דאגה להרשים. לא התרשמתי מחרטה כנה ואמיתית על עצם ביצוע העבירות, אלא כאב בגין חשיפתם ושינוי תדמית הנאשמת בפני אחרים בעקבות החשיפה וההשלכות של ההליך הפלילי.